מבוא

לכל כתובת מלכותית שתי פנים : עדות למאורעות עליהם היא מספרת , אבל קודם לכל , פרסום ותעמולה של השלטון . מחברי הכתובות היו סופרים בשירות המלך שתפקידם היה לפאר את מעשי אדוניהם . חיבוריהם נחקקו על כותלי ארמונות ומקדשים , נחרתו על לוחות חומר גדולים ועל מנסרות חומר , הופיעו על גבי פסלי המלך ועל צלמי דמויות מיתולוגיות ענקיים ששמרו על המפתנים ועל השערים , ובנוסף על מצבות ומשטחי סלע שסותתו על צלעות הרים רחוקים . לעתים נראה שסגנון הכתיבה - המליצה והדימויים ואף אוצר המלים - הוא אחיד ונוסחאי , אך קריאה בעיון חושפת את הפן האישי המסתתר תחת המעטה האחיד . דומה שכאן משתקפת אישיותו של המלך , שהיה לא רק המזמין אלא גם הפוסק האחרון באשר לנושאים שנסקרו בכתובות ולהדגשיהם . אך אין בקביעה זו כדי להמעיט מתרומתם של הסופרים עצמם , שכן בסופו של דבר הם שהיו אחראים לתוצר המוגמר . הסופרים יכלו להוציא מתחת ידם גרסות שונות , קצרות או ארוכות , של אותם תיאורי אירועים . משום כך ימצא הקורא יותר מתיאור אחד של מאורע מסוים , ולא אחת יש בעדויות אלה כפילויות או אף סתירות ואלה מפרנסות את הביקורת ההיסטורית . ככלל , מקובל להבחין בכ...  אל הספר
מוסד ביאליק