המנהגים המובאים בחיבוריהם של חכמי המאה החמש עשרה השפיעו רבות על התפתחות ההלכה . פוסקי הדורות שאחריהם , ביהוד הרמ"א ומפרשי השולחן ערוך , ראו בהבאת המנהגים , במקרים רבים , כעין מתן גושפנקא הלכתית . בכך נסללה הדרך לקליטת הלכות שהווצרותן היא פרי ההערכה המיוחדת שנודעה אז למנהג . כך נוצרה , דרך משל , ההלכה הקשורה למועד תשלום שכר שדכנות . משנתפשט מוסד השדכנות בשכר , נתעוררה שאלה אימתי יש לשלם לשדכן : האם רק אחרי הנישואין , או בשעה שהשדכן סיים את מלאכתו , הווי אומר ביום שנתקשרו הצדדים זה לזה בדרך קבלת קניין . " * בהגהה לשולחן ערוך 115 פוסק הרמ"א על פי 'פסקים וכתבים' של המהרא"י כי במקום שאין מנהג , אין השדכן זכאי 109 כ"י אוקספורד , HUNT 221 דף . 5 110 ייתכן שהכותב הוא ר' יוזלין הוכשטט , מחבר ס' 'לקט , 'יושר החתום שם בדף הבא על שאלה למהר"י ווייל . 111 וכן מהר"ם מינץ בתשובתו סי' י"א מתנגד למנהג שרב אחד יחתום על קיום שטרות . לעומת זה מסתבר שמהר"י ווייל לא התכוון אלא למסור את דברי המהרי '' ל . הוא עצמו סבר אחרת לפי שבאותו כתב יד ממש ( דף ( 30 חתם יחידי על קיום חתימות עדים של שטר הרשאה . 112 למשל ב'...
אל הספר