פעם אנו מוצאים בדבריהם של חכמי המאה הזו באשכנז הכרעות הלכתיות , הנראות תמוהות לכאורה , אם בשל נטייתן היתירה לקולא ואם בשל התעלמותו הכללים המקובלים על הפוסקים , כגון הלכה כבתראי או כרוב הפוסקים וכד' . הנוהג הקיים , הוא הבסיס והמניע להכרעות אלו . על הקשר שבין נטיה יתירה לקולא ובין הנוהג , מצויה עדות מפי אחד מחכמי הדור עצמו : 'מהר"י מרפורק יצ"ו אמר דנהיגי ב' קולות ... ותמהתי מנא ליה להקל , אולי המנהג במדינתו כן הוא' . מקובל היה באשכנז שיש להבחין בין דברים מפורשים ודברים שאותם מדייקים מדברי הקדמונים . על כך אמרו שיפה כח איסור מפורש מפי קדמונים , מדיוק להיתר של לשון קדמונים אחרים . מחבר ס' מנהגי מהרי"ל מספר שלעניין חובת האכילה בסוכה בלילה הראשון סבר המהרי"ל כי 'אם ירדו גשמים ימתין עם סעודתו עד שיכלו גשמים ואף אם ימשך עד חצות , מכל מקום ימתין אולי . 'יעצרו אלא שהוא ממשיך ואומר כי לאחר מכן מצא תשובת המהרי"ל מותר להניח שדברי ר"י אלברצלוני והרד'ה ( ראה הערה ( 55 לא היו ידועים למהרא"י . בלשונו של הגר"א לשולחן-ערוך , חושן משפט , סי' ס"ז א , אות ז : 'ועיין שם ( בתרומת הדשן ) שדחק עצמו הרבה . 'מאד ...
אל הספר