הסניגורית על מנהגים תמוהים מבחינת ההלכה , לא נתחדשה במאה החמש עשרה . מצאנו אותה גם בימי הראשונים , אך נדמה שהיא מקבלת דמות חדשה ומיוחדת במאה שבה אנו עומדים . לא זו בלבד שחכמי הדור לימדו זכות אף על מנהגי ילדים , ° אלא שראו כאחד מתפקידיהם החשובים ביותר , לתת בסיס עיוני הלכתי למנהגים שרווחו בימיהם , לרבות אלה שהיו מוקשים מבחינת ההלכה . העמדת משימה זו במרכז עיסוקם הלימודי של גדולי הדור — אחד מחידושי המאה החמש עשרה — היא צד אחד בהערכתו החדשה של תוקף המנהג . על כך יש להוסיף כי השיטות שהשתמשו בהן חכמי הדור כדי ללמד זכות על מנהגים הסות רים את ההלכה , נראות לפעמים תמוהות במקצת w אין בידנו להבינן אלא לאור 37 'אינו נראה לי כלל מנהג כשר שנוהגין ברוב מקומות שהאשה יושבת בבית הכנסת עם האנשים ומלין התינוק בחיקה ... צעקתי ימים רבים ולית דמשגיח וכו' . ' גם על המנהג להלוות מעות צדקה בריבית הוא מתלונן 'ואין בי כח למחות' ( א . א . אורבך , בעלי התוספות , עמ' . ( 431 38 ס' התשב"ץ מאת ר' שמשון ב"ר צדוק וס' הפרנס מאת ר' משה פרנס מרוטנבורג . 39 צונץ , Die Ritus-n עמ' , 22 סבור , שגם המהר"ם מרוטנבורג עצמו כתב...
אל הספר