חכמי אשכנז הקפידו שלא לפסוק הלכה למעשה בלי הוכחות ברורות וחד משמעיות מן המקורות . גם בתקופת הראשונים אנו שומעים על הבחנה בין דברים שהועלו כסברה , תוך כדי לימוד , לבין דברים שאותם מורים הלכה למעשה . 18 * במאה החמש עשרה עולה , בהבלטה רבה , הדרישה להבחין הבחנה מדוקדקת בין 180 'פסקים , 'וכתבים סי' נ"ד , ו'לקט יושר' ב , עמ' . 16 הרמ"א מביא דבריו אלו של המהרא"י בהגהותיו ליורה דעה , סי' קס"ב , ס"ק א , וכותב : 'יש מי שכתב דבזמן הזה מטבע של זהב דינו ככסף ולווין זהוב בזהוב , וכן נוהגין להקל ואין למחות בידם כי יש להם על מי שיסמכו ( פסקי מהרא"י , סי' נ"ד . ' ( וראה עוד מקרה דומה של קביעת שינוי המציאות וההשלכות ההלכתיות , בעניין חשש סבלונות להלן , עמ' . 112—111 181 מס' בבא מציעא ע"ז ב— 'א . ' 182 'תרומת , 'הדשן סוף סי' שכ"ט . 183 'ואף רבנו תם אינו סבור שהתיר בשעת מעשה , אלא לפלפול בעלמא שמא נתכוין , וכה"ג איתא בירושלמי דע"ז וכו" אור' ) , 'זרוע חלק ב , סי' ל"ג . ( דרכי הדיון הבא בלימוד , לבין דרכיו בשעת הוראת ההלכה . שיטת הוכחה מסוימת יכולה להיות מוצדקת בזמן הלימוד , אך אסורה בשימוש להוראת ההלכה . ...
אל הספר