ד. היחס אל החומרה

מקובל אצל החוקרים שבדרך כלל נוטים חכמי המאה החמש עשרה באשכנז לחומרה בפסקי ההלכה שלהם . ההסבר שניתן לכך הוא שבגלל ירידת הדורות , לא רצו חכמי אשכנז בסוף ימי הכיניים ליטול על עצמם את האחריות להכרעה ומשום כך פסקו לחומרה . סיכם דעה זו לאחרונה ד"ר צימלס שכתב : 'Therefore whenever a doubt existed about the law in a special case and some authority of the past was found who had decided according to the more austere view , no examination was per- . formed but this strict decision was adopted' 110 דעה זו נסמכת על העובדה שבמקורות שונים אנו מוצאים את חכמי אשכנז פוסקים לחומרה . אולם ככל אשר יהיו הדברים נכונים , אנו מוצאים אצלם גם פסקים לקולה וחבל שד"ר צימלס התעלם מהם לחלוטין . לראיה נביא רק כמה דוגמאות . בשאלה של 'תולעת שנמצאה בראש הבהמה לאחר שחיטה סמוך למוח ופני התולעת כלפי חוץ' כתב המהרא"י : 'ואע"ג דקבלתי דגדול אחד היה מחמיר כשנמצא פני התולעת כלפי חוץ משום דמוכח מילתא ונראין הדברים שהיה כבר על המוח ובקש לצאת . וקבלתי גם כן דאחד מהגדולים אחריני לא רצה להחמיר 108 שו"ת מהר"י ברונא , סי' רס"ו . 109 רא...  אל הספר