שאלת המשפט והיושר עמדה מאז ומתמיד על הפרק והמשיכה להעסיק גם את חכמי המאה החמש עשרה . בדרך כלל נטו הללו להימנע מטשטוש הגבול בין שני התחומים . בסוף תשובה ארוכה כותב המהרי"ל : 'ועם כל זה ראוי לרחם על האלמנה ... אלא דאין מרחמין בדין' . אך יש שהגבול אינו ברור כל כך . חכם בשם ר' יהודה ב"ר משה שאל את המהרי"ל : 'שאירי הר' קופמן ז"ל הנה בבר מטה ידו , והסכימו להלוות ( לו ) שלושים זהובים וכל אחד הלוה כפי אשר 11 מס' עירובין ס"ח ב . 12 מנהגי מהרי"ל , הלכות עירובי חצרות , דפוס קרימונה שי"ח דף מ"א , א . 13 'פסקים , 'וכתבים סי' קע"ד . וראה גם שם בסי' רנ"ה : 'לא מלאני לבי להסכים לדבריך עתה בעבור דמילתא דתמיהה היא בעיני ההמון עם וכוי / וראה עוד שם בסוף סי' רכ"ב : 'כיון דלעלמא דלא גמירי אית דוזקא באיםורא חיישינן וכוי . ' וראה ש . אסף , מקורות ומחקרים בתולדות ישראל , עמ' , 226 תשובת ר' מנחם מירזבורג שכתב 'שנראה להמון כחוכא וטלולא , שעל כן אין למאן בדורות . 'אלו 14 'תרומת , 'הדשן סי' ש"ב . 15 שו"ת מהרי"ל החדשות , סי' קמ"ז . תשיג ידו ... והיה אחד שהיה בדעתו לשם מתנה ... והנד . אדוני הודיעני מאחר שלא היה ר' ...
אל הספר