תודעת השליחות ותחושת האחריות הציבורית , יש בהן כדי להסביר את המקרים שבהם עמדו חכמי הדור על דעתם בתקיפות ובביטחון . מהר"י ווייל כותב גם בלשון זו : 'ואשר יפנה לבבו לבלתי שמוע אלי , הן בצנעא הן בפרהסיא , אני אדרש מעמו ואפיקנא למילתא מאודניה' . « או : 'ואם הם עומדים במרדם , בחרם אצא לקראתם והנני משלח בהם הנחשים השרפים עד אשר ישובו ויחזרו למוטב' . אנו מוצאים אצל חכמי הדור לא רק ביטויים חריפים נגד עבריינים או סרבנים , אלא גם עמדה תקיפה בשאלות הלכה , כאשר מצאו זאת לנכון ולהכרחי לפי הנסיבות . בעניין חמור כשאלת כשרות הגט , כותב המהראי'י 1 'ואע"פ ששמעתי שהקדמונים היו נשמטין לכתוב גט בכסליו בשביל ספיקא זו , הנראה לענ"ד כתבתי' . פרופ' מ . אלון על עונשי גוף כאלה בספרו 'המשפט , 'העברי חלק א , עמי , 51 סוף הערה , 155 יש לציין עוד שנמסר על ר' שמואל שלטשטט , שהיה רב באלזאס במחצית השניה של המאה הארבע עשרה , כי פסק דין מוות על שני מלשינים יהודים שסיכנו את חיי קהילת שטרסבורג . 'הגאון מהר '' ר שמואל שלייטשטט שחבר נימוקי מרדכי קטן זצ"ל התרה כמוסרים על ידי כתבים ובשליחות ... ולא אבו שמוע אל קול . 'ההתראה 'אנ...
אל הספר