צד אחר של יראת ההוראה באותו דור היא המגמה הבולטת לחלוקת האחריות בפסק הלכה , בלשון חכמי הדור על פי מליצת התלמוד : 'כי היכי דנימטיה לכל חד וחד שיבא . * 'מכשורא מגמה זו הביאה להתייעצויות תכופות בין חכמי 132 'פסקים , 'וכתבים סי' ס"ג . 133 שו"ת מהר"ם מינץ , סי' ע"ד . וכן כותב המהרא"י בסיום תשובה אחת : ... ' וכדי שידעו הכל שיש שופטים בישראל' לקט' ) , 'יושר ח"ב , עמ' . ( 76 אין סתירה מן המסופר על מהר"י ווייל 'שהתיר באוגשפורק יין שקורין טראמינער להביא ביד גוי בחותם , 'אחד וכשביקשו בני אוגשפורק ממנו 'להתיר להם חמאת גויים שקורין פוטר אמר מסתפינא מחברי דקרו לי יעקב שרי איסור' לקט' ) יושר' ב , עמי , ( 11 ולא חשש שמא יאמרו לית דיין באוגסבורג , משום שהסתמך על המשנה בעדויות פ"ח מ"ד ועל דברי התלמוד ( במסכת עבודה זרה ל"ז א ) שעל בית דין אחד להימנע מלהתיר בפרק זמן אחד שני דברים שהיו מקובלים באסורים . 134 ראה להלן בפרק הרביעי , ובמיוחד בעמ' . 128—127 135 מלבד קשיים מיוחדים אלה שבהם התלבטו חכמי התקופה הזאת , ברור שלא נעלמו מעיניהם גם הבעיות הרגילות שעמדו בפני פוסקי הלכות בכל דור ודור , כגון מחסור בספרים :...
אל הספר