המעיין בתשובות חכמי אשכנז מהמאה החמש עשרה , אינו יכול שלא להתרשם מנטייתם למעט בערך עצמם . מודעות זו של 'קטנתי' מוצאת ביטויה בדרכים מדרכים שונות : א . בפסקי דין מסויימים של חכמי מאה זו באשכנז , המבוססים על הכלל שקבעו 'כי אין עתה תלמיד חכם ... ולא נהגינן בשום למדן בזמן הזה דין תלמיד חכם' n בסגנון של התבטלות עצמית מופלגת השולט בכתביהם . שכיחים ביותר ביטויים כגון ו 'אזלת אל האיזוב אשר בקיר הדיוט פעוט כמוני' , או 'ואנכי איש בער בחכמה ודעת מנוער' . גם לאנשים פשוטים כותב מהר"י ווייל : 'אע"פ שאין בינת אדם לי לדון דינא , מכל מקום בשביל השלום אודיעכם דעתי דקלישא' . < חכמי דור זה מקפידים לחתום את תשובותיהם בכינוי , 'הקטן' או 'הקטן והצעיר' ? דאה אמנם לציין כי מכך בלבד אין להסיק מסקנות , שכן עוד קודם לכן מוצאים אנו מפעם לפעם בדברי המשיבים באשכנז , ביטויי ענווה דומים . « 1 שו"ת מהר"י ווייל , סי' קכ"ט , קס"ג , קמ '' ו , ושם ב'דינין , 'והלכות סי' ס"ח , ובדומה לזה בשו"ת מהרי"ל , סי' ס"ז , וב'תרומת , 'הדשן סי' שמ"א . 2 שו"ת מהרי"ל , סי' ל"ז , ור' שם , סי' ע"ז . יש לשים לב שכך כותב המהרי"ל אל בן אחיו ....
אל הספר