ראשית דרכו של אברהם ב ' יהושע בספרות הישראלית , בשנות החמישים המאוחרות , הייתה בחיפוש דרכים חדשות , לא-ריאליסטיות , ברוח המודרניזם האירופי . בניגוד מפורש לדרכם של סופרי "דור בארץ " ( סופרי "דור , ( "ח"תש שראו את עצמם מחויבים מהבחינה החברתית והלאומית , בנוסח ספרות הריאליזם הסוציאליסטי , ביקשו יהושע ובני דורו דרכים להבנת מקומו של האדם בעולמו ותפיסת יסודות קיומו , בנוסח הפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית וספרותה . סיפוריו הראשונים של יהושע מראים השפעות מיצירתם של קפקא , קאמי , ועגנון המאוחר , במיוחד מהנוסח הלא ריאליסטי והסימבולי שמאפיין את כתביהם של סופרים אלה ודומיהם . המסר הנרמז בסיפוריו הראשונים של יהושע נתפס במשמעות אוניברסלית , הפונה אל האדם המודרני הניכר בזרותו ובבדידותו הקיומית . סיפורים אלה אכן מתארים מציאות הזויה , ממוקמת על פי הרוב במרחבים לא מוכרים ולא מזוהים , ובזמנים לא מוגדרים , והם נענים לבעיות מעורפלות הנתונות לפרשנויות שונות . במבוא לספר המסות הראשון של יהושע , "בזכות הנורמליות 980 ) , " ו , ( הוא מסביר שבאותם ימים הציונות הייתה בעיניו דבר שהוכרע , שנשלם , שהוכיח את צדקתו , ולכ...
אל הספר