ההכרה בהכרחיות סגנון חז"ל נתנה את אותותיה בטקסט העגנוני רק בשינויי הנוסח ממהדורת תרצ"א והלאה . מכל מקום , היו כבר שינויי סגנון אל עבר לשון חכמים במעברי המהדורות בין שתי התקופות הראשונות ( יפו וגרמניה . ( אולם יש לראות בהם תנועות טבעיות שנגרמו עקב השתכללות אונטו-טקסטואלי מדרשית שעברה על הטקסט העגנוני , ולא השתקפות ההכרה העגנונית בהכרחיות סגנון חז"ל לתהליך האונטולוגי . הבה נעקוב אחר תנודות סגנוניות אילו ומשמעותן בשני סיפורים : 'עגונות' ו'עלית . 'נשמה
אל הספר