משמעותו של השלטון האיובי והממלוכי בתולדות העיר ניתנת להתמצות בנקודות הבאות . א . העיר חזרה לשלטון מוסלמי המודע פי כמה מבעבר לקדושתה ולמעלתה הדתית ונתן לכך ביטוי בפעולותיו . הר הבית חזר למרכזיותו והפעילות בעיר ( לימודים , פעילות של חסידים ומיסטיקנים , קיום הפולחן השגרתי , אכסון יראי שמיים הבאים להתלונן בצל שדי , ממשל , פיקוח על הון המקדשים , חנויות ומסחר בשווקים ) התרכזה סביבו . המוקד האחר , כנסיית הקבר , המשיך לרתק אליו את הצליינות הנוצרית , וסביבו התרכזו שרותי התיירות ( חלפני כספים , מוכרי מזון , מורי דרך , משכירי חדרים ) וכן פקחים ושוטרים מטעם הרשות , שלא רצתה לשמוט מגזר מכניס זה מתחת פיקוחה . ב . השלטונות לא התעלמו מזיקת הנוצרים לירושלים והתמודדו מול מציאות זו בדרכים שונות . העיר נותרה מחוסרת חומה כדי למנוע מהאויב להתבצר בה ולהקל על כיבושה מחדש . תפיסה זו שהלמה את הסיטואציה המדינית האיובית השברירית ( שלטון מפוצל על סוריה , חילופים בלתי פוסקים בהנהגה , כח צלבני הממוקם בחוף הארץ , ( אומצה גם על ידי הממלוכים אף כי הפכה אנכרוניסטית בחלוף השנים ( הצלבנים גורשו מחוף הארץ , שלטון הממלוכים ...
אל הספר