שמריהו כהן איחוד ירושלים 1967-ב יצר מצב חדש שהוליד ציפיות רבות . העתיד נראה כאילו עומד בפתח , וחלום של דורות עמד בפני התגשמותו . איחוד העיר , שלווה בהתעוררות רגשות דתיים ולאומיים עזים , הביא בהכרח גם לשאיפה לבטל את המצב האנומלי של העיר החצויה ולהבטיח את שלמותה ובטחונה כעיר מאוחדת לצמיתות . בהתאם לכך , הוחלט בממשלה להרחיב את גבולות העיר עד 108 , 000-ל דונם . הרחבת גבול השיפוט , והתוויית תחומי העיר , שבה הוחל זמן קצר לאחר שוך הקרבות , נועדו לבסס את תחומי העיר החדשים על גבולות בטוחים . נכללו בה , על כן , כל אותן נקודות איסטרטגיות או מוצבים שסיכנו את ירושלים בעבר . העדיפות שניתנה לשיקולים הצבאיים באה לידי ביטוי בשטח . הגבול נמתח בין משלטים שתכליתם למנוע מאויב שינסה לכבוש את העיר או לאיים עליה - נקודת האחזות או יתרון טופוגרפי . ראשית , סופח השטח שממערב להר הצופים . כדי ליצור רצף של אוכלוסיה יהודית , צורפו גם הגבעה הצרפתית ( גבעת שפירא , ( גבעת המבתר , רמות אשכול ומעלות דפנה , שהשתרעה בעבר בין הקווים בשטח ההפקר . סיפוחה של נוה יעקב נבע בעיקר מיתרונה הטופוגרפי ומהיותה בעבר ישוב יהודי וכן בשל ...
אל הספר