ממבט ראשק מצטיירת לנו חברץ כעיר הבנויה בפינה נידחת של ארצנו , היושבת ב"צדי , "הדרכים רחוק מן הים ומחוץ לכל מרכזי פעילות משקית כלכלית , וכל קיומה הוא בזכות היותה עיר האבות השומרת על קבריהם . אולם אץ הדבר כן , בייחוד אם נתבונן במעמדה של חכרק כפי שהיה בימים עברו , במסגרת אורח החיים המסורתי " , , "התקין של דורות רבים , ובפעילות הכלכלית שלפני השתלבותה של ארצנו , ולו חלקית , במשק העולמי . חברון , העיר הגבוהה ביותר בארץ , נמצאת במרכז החלק הדרומי של הרי יהודה , באזור פורה הנהנה מכמות משקעים , המספקת - בשנים רגילות - לגידול ן של תבואות במישורי העמקים וגפנים ועצי פרי במדרונות ההרים . היא קרובה למדבר יהודה שאינו ניתן לעיבוד חקלאי , אך חלק גדול ממנו משמש "ארץ דוברות צאן" - מרעה בחורף - כמקום גידול לבהמה דקה של בני הכפרים הגדולים שעל גבול מדבר זה . התחבורה של ימים עברו , כשמסע פירושו רכיבה והובלת תוצרת , נעשתה גם היא על גבי בהמות משא , ועם כל המגבלות בקצב ההתקדמות - מהירות המסע ויכולת ההעמסה - חייבו צורות ייצור , אופני מסע ודרכי מסחר אחרות מאלו הנהוגות בימינו . מה גם שכמעט שלא ניתן להב ! 0 תוצרת חק...
אל הספר