בית המקדש שימש כמקור לפיתוחה של השפה האדריכלית באירופה בשני נתיבים עיקריים r האחד פירש בטעות את האדריכלות של "כיפת הסלע" כחיקוי של המקדש , ואילו ענף אחר שילב בין התיאורים המילוליים של המקדשים השונים ( בדרך כלל , מקדש שלמה , ( לאלמנטים אדריכליים קלסיים כפי שנוסחו בכתביו של ויטרוביוס . ( Vitruvius ) הייתה הנחה מקובלת , שיש משמעות "אלוהית" לעובדה , שמועד חזון יחזקאל חופף למועד חיבורם של כתבי ויטרוביוס . המקדש ורכיביו האדריכליים מתוארים "כמו שורטטו על ידי אלוהים או על ידי שלמה בהנחיה אלוהית" ועל כן תבניתו הפכה לדגם אדריכלי אידיאלי . מיתוס נפוץ נוסף היה , ששרידים ממשיים ממקדש שלמה שימשו לבנייה של כנסיית סן פייטרו הראשונה ברומא , ובמאה השבע עשרה השתמש האדריכל ג'ובני לורנצו ברניני ( Bernini ) ב"עמוד שלמה" בכנסיית סאן פייטרו החדשה , וכך נוסף " סדר סולומוני" ( Solomonic Order ) לסדרים האדריכליים הקלסיים . ( Naredi , 1998 , Rosenau , 1979 Rykwert , 1996 , Tigerman , 1988 ) תיאורים ספרותיים שונים של מקדשים במקרא אומצו על ידי זרמים נוצריים שונים . פרוטסטנטים וישועים בחרו לדבוק בתיאור המופיע בחזון...
אל הספר