א חסד גדול עשה המוסף הספרותי של הארץ כשהקדיש ב 13 ביולי 2007 ( מהדורת ניו יורק ) שני מאמרים שדנו בעולמו הרוחני והתרבותי של אחד מחשובי המבקרים של הספרות העברית שחיו בארץ . זהו חסד כפול , הן עם קורצווייל עצמו , אשר משום מה קיימת התעלמות מתרומתו לחקר הספרות העברית החדשה ולחקר התרבות הישראלית הצעירה , הן עם קהל הקוראים של ימינו שלא מודע לפועלו רב האנפין של קורצווייל . קורצווייל הוא זה שהסעיר וטלטל בשנות החמישים והשישים את "רפובליקת הספרות העברית" לעבר מחוזות אשר חוקרים אחרים לא שיערו שהם בנמצא . מאמריו בהארץ שכונסו לאחר מכן בספריו בהוצאת שוקן לא היו "המשך" אלא "מהפכה" בפני עצמה . לרוב רובם של קוראי דבר , למרחב , משא , על המשמר ומאזנים , שהיו ביטאוניה המרכזיים של התרבות העברית בשנים ההן , לא תמיד היה ברור "מה קורצווייל רוצה . "מחייהם הם ראו בו פיל פולמוסני ומיליטנטי שפרץ לחנות החרסינה שלהם . תגובתו של צבי לוז בהארץ "התאבדות תאולוגית" 31 ) באוגוסט , 2007 מהדורת ניו יורק , ( על סופו המר של קורצווייל מעידה שהמאמרים האלה פגעו ב"עצב רגיש" בקרב כל מי שעקב אחרי מחקריו ופרסומיו מעוררי הסערה והפולמ...
אל הספר