לא עברו שלושה חודשים מיום פטירתו הפתאומית של ברוך קורצווייל ז"ל , ראש המחלקה לספרות עברית ולספרות עולם באוניברסיטת בר אילן ואחד ממבקריה הבולטים של ספרותנו החדשה , ועוד לא הספיקה השעה לדון ביצירתו דיון מקיף ויסודי , מתוך פרספקטיבה נאותה , כפי שמפעלו הביקורתי דורש וראוי לו . יתר על כן , מפעלו הספרותי אפוף עדיין ענני פולמוס וכל הניגש להערכתו חייב להשתחרר מזיקה אישית , לחיוב או לשלילה , ביחס לכל מה שהשם קורצווייל ייצג במשך עשרים שלושים השנים האחרונות . הדברים אמורים במיוחד לגבי כל מי שעקב אחרי פרסומיו במשך הזמן הזה ובמידה מסוימת אף " צמח" אתו , הן זה שהזדהה אתו הן זה שהסתייג ממנו . גישה פקוחת עין ושקולה כלפי משנתו הפרשנית וכלפי האווירה הספרותית בארץ שבה התפתח מפעל זה הנה הערובה היחידה לחשיפתה , אם להשתמש בביטוי קורצוויילי אופייני , של "החוקיות האימננטית" של משנתו האידאית והאסתטית . בשלב זה ניתן מפעלו המחקרי לסיכום ראשוני בלבד ועל כן דברינו בהקשר זה אינם אלא בבחינת ראשי פרקים גרידא . תפיסתו את הספרות העברית החדשה עמדה בסימן תפיסתו הכוללנית את התפתחויותיהם וגלגוליהם של החיים המודרניים - החומ...
אל הספר