עם הסתלקותו הפתאומית של פרופ' ב' קורצווייל , ראש המחלקה לספרות עברית וספרות עולם באוניברסיטת בר אילן , נעלמה מקריית הספר הישראלית והעברית אחת מדמויותיה הבולטות והססגוניות ביותר בחיוניותה שקמו לה בדורנו . גם מתנגדיו , ואף המיליטנטיים שבהם , ואלה לא חסרו ואינם חסרים גם כיום - במידה לא מעטה בעטיו של קורצווייל עצמו - הכירו בו , אם להשתמש בטרמינולוגיה קורצוויילית טיפוסית , , "פנומן"כ כדמות מיוחדת בעלת ייחוד אישי בולט . תהיה ההערכה כלפי אישיותו הסוערת וכלפי מפעלו הפרשני השוחה נגד הזרם כפי שתהיה , שמור לקורצווייל מקום של כבוד ב"כותל המזרח" של ביקורת ומחקר הספרות העברית החדשה . במשך השנים היה שמו למושג והוא עצמו למוסד . כל מי ששיח ושיג לו עם ספרותנו החדשה וזיקה חיה לו לתולדותיה ודרכי התפתחותה , על גלגוליה השונים , יהא נאלץ להתמודד עם מפעלו הביקורתי של ב' קורצווייל , על הנחותיו הרוחניות אינטלקטואליות והאסתטיות אמנותיות , גם אם יסתייג בתקיפות ממסקנותיו הפסקניות ומדרכי ניסוחן הפרוגרמטיות . מוזרה ומעניינת כאחת הייתה דרכו של "טיכו ברהא" ספרותי זה אל " השטיבלעך" של הספרות העברית החדשה . כיליד מוראוו...
אל הספר