את מאמרו הידוע "למהות הסבל והייסורים בסיפורי י . ח . ברנר" פותח ברוך קורצווייל המנוח , שהיה ידוע בניסוחיו החריפים והפסקניים , במשפט הבא : " נקודת המוצא התימאטית בסיפורי ברנר היא סבלו של האדם בכלל וסבלו של האדם היהודי בפרט . ובצורה שאין לה תקדים בסיפור העברי ניתן בכתבי בתר 1 ביטוי אמנותי למהות הסבל . "הזה על קביעתו זו ועל האינטרפרטציה שלו , הפסקנית למדי , למהות הסבל בסיפורי ברנר , ובכתבי ברנר בכלל , עוד נעמוד בהמשך דיוננו , אך מן המפורסמות הוא , בבחינת "אמיתות ידועות" בחקר ברנר , שנושא הסבל והייסורים , על השתקפויותיו והסתעפויותיו מהווה את מושאם המרכזי - ולדעת רבים מושאם היחידי והבלבדי של כתביו , הבידיוניים והלא בידיוניים כאחד . כבר מראשית דרכו , מאז "פת לחם" שבו הרוח הסוער מקדם את פני ר' חיים 2 " היורד" "ונחפז להתנפל עליו בזעף ולשלוח בו את מחטיו , "הדוקרות ומאז יום החורף המעונן ב"בנשף" ה"הולך הלוך וחשוך ועוד מעט וייכחד כלה , ומתחתיו יבוא ליל שבט אפל , איום וארוך כגלות היהודים , קר כקרח הנורא , אשר בלבות 3 בני האדם , ושמם כשיממת העם הנודד , "בגויים מתוודע הקורא להווייה של סבל וייסורים של...
אל הספר