דחף ההישרדות של האדם באזור המזרח התיכון , המשתרע לאורך ספר המדבר , דרבן אותו להמציא ולפתח מפעלים מתוחכמים שיאפשרו לו ניצול מרבי של משאב המים . בתקופות מסוימות , מפעלים אלו אפשרו לו לא רק לשרוד אלא גם לפתח חקלאות מתוחכמת ולספק מים למרכזים עירוניים גדולים . אולם בעוד שמפעלי המים תרמו בצורה משמעותית להתפתחות התרבויות באזורנו , הרי בתקופות התחממות והצחחה קיצונית של האקלים , שגרמו לדלדול ניכר של משאבי המים , מפעלי המים המעולים ננטשו ולא מנעו חורבן . כך קרה , למשל , בסוף תקופת הברונזה הקדומה , לקראת שנת 2000 לפנה"ס , בסוף תקופת הברונזה התיכונה , לקראת סביבות 1300 לפנה"ס , וכך קרה גם בתחילת התקופה המוסלמית , לקראת סוף האלף הראשון לספירה . יחד עם זאת בתקופות של שינויי אקלים לא קיצוניים מפעלי המים עזרו למתן את ההשפעה האקלימית ואפשרו לשרוד . במקרים רבים השינויים האקלימיים דרבנו את האדם להמציא שיטות ולבנות מפעלים שמבוססים על רעיונות חדשים . כפי שנראה להלן הרי בכמה מפעלים קדומים , כגון בירושלים ובגבעון , ניתן לראות שני שלבים , האחד העתיק , הוא העליון , שהגיע למעיין שכבה שעון קטן שהכזיב , ככל הנראה...
אל הספר