עדויות שונות , ובעיקר יחסי האיזוטופים של מערת שורק ( איור 1 , ( 'א מצביעים על כך שבין 4800 ל 4600 לפנה"ס שרר באזורנו אקלים חם ויבש . זמן קצר לאחר 4500 שנים לפנה"ס חלה השתפרות מהירה של התנאים האקלימיים כשהשיא החיובי הוא סביב 4300 לפנה"ס . מפלסי הפרת והחידקל הגיעו אף הם לשיא בין 4500 ל 4200 1 לפנה"ס . תנאי אקלים אלו שיפרו את תנאי המחיה בארץ שני הנהרות , הן בחלק הצפוני , אזור חקלאות הבעל , והן בחלקים המרכזיים והדרומיים , מקום שם הנהרות לא זורמים בערוצים עמוקים ולכן ניתן להטות את מימיהם להשקיה על ידי סכרים ותעלות הטיה . בעזרת המים ניתן היה לטייב ואחר כך להשקות את שטחי הביצות במוצא הנהרות ואת השטחים הצחיחים לאורכם . מפעלים אלו הפכו את האזור שלאורך נהרות אלו , עד אזורי השפך שלהם למפרץ הפרסי ( באותה תקופה הם עדיין זרמו בנפרד לים וכל האזור שדרכו עובר השאט אל ערב היה מכוסה בים ) לאחד האזורים הכי פוריים של המזרח הקרוב . מערכות ההשקיה הצריכו גיוס וארגון של כוח עבודה הן לחפירה , הן לתחזוקה והן להגנה מפני חומסי מים במעלה הזרימה . כל זה הצריך ארגון לקהילות ערים שהתפתחו לערי מדינה שעברו תהליכי ארגו...
אל הספר