אותה דיכוטומיה או אותה סתירה שבין ידיעה תיאורטית מכאן ופראקטיקה שירית מכאן , הבולטת כל כך אצל גוטלובר , אופיינית , במידה מסוימת , גם למשוררים אחרים מתקופת ההשכלה , שהכירו היטב את עקרונות השיטה הטונית םילאבית הנהוגה בספרויות האירופיות השונות , אך לא ניסו כלל לסגלה לעברית . מעניינת במיוחד היא הדוגמא של י"ל גורדון . ( 1892 - 1830 ) יל"ג , שידע רוסית , גרמנית ואנגלית על בוריין , ואף כתב ברוסית ובגרמנית , הכיר , ללא ספק , את יסודות המשקל הטוני סילאבי , והיה ברור לו , כי לא ניתן לכתוב שירה בשפות אלו אלא במשקל זה , כשם שמעידה הערתו באחד ממכתביו מפברואר : 1881 אחדים משירי נעתקו לל' רוסית ויבואו בקרוב בדפוס . את האחד מהם אנכי מעתיק ושולח בזה למנחת זכרון למיננה בתך למען תשוררהו בלילה את נוגה הירח ותזכור על ידו את המשורר . הנה הוא [ ... ] כתוב במשקל שירו של לערמאנטאף [ ... ] ובנגינתו ינוגן . גורדון 1894 306 : 'א יתר על כן : כשיל"ג מחבר בערוב ימיו שיר לעת מצוא בגרמנית לכבוד מלאות עשר שנים לחתונת בתו הצעירה - הוא שוקל אותו , באורח טבעי , על פי המקובל בשירה הגרמנית , במשקל יאמבי סדיר לחלוטין ( משקל ...
אל הספר