א. מבוא

התחדשותה הדרמאטית של השירה העברית , והמראתה , כמעט בבת אחת , לגבהים בלתי צפויים , בעשור האחרון של המאה ה 19 ובראשית המאה ה , 20 עם הופעתם של ביאליק וטשרניחובסקי , היתה קשורה , ללא ספק , במהפך שלם בלשון השירה העברית ובתפיסתה . התחדשות זו היתה כרוכה ואף מותנית , בין שאר גורמים , במהפכה שלמה בפרוזודיה העברית , מהפכה שבמרכזה המעבר מהשיטה הסילאבית , שהתפתחה בשירת ההשכלה העברית בגרמניה בשלהי המאה ה , 18 לשיטה המשקלית הטונית סילאבית המשוכללת ( שהתבססה בעברית על המבטא האשכנזי הרווח , ( על מסורתה האירופית העשירה וכל שפע אפשרויותיה ודקויותיה . על ההשפעה הבולמת והכובלת שהיתה לפרוזודיה הסילאבית המדקדקת של תקופת ההשכלה על התפתחות השירה העברית החדשה כבר הצביע ביאליק עוד בראשית המאה , במסתו הידועה "שירתנו , "הצעירה שהתפרסמה בחוברת הראשונה של השילוח המחודש , בינואר ; 1907 והגדיל ממנו טשרניחובסקי , שחזר והדגיש שוב ושוב , החל ממאמרו "לשאלת המבטא , "והנגינה שהתפרסם בחוברת הראשונה של השפה בסיוון , 1912 כי היות וה"דיבור השקול והמוסיקאלי" הוא היסוד לכל שיר - יש קשר ישיר בין המעבר למשקל הטוני סילאבי לבין ...  אל הספר