א עכשיו , שאנו מונים כבר מאה שנים ויותר לייסודה של תנועת 'חיבת ציוך ולעליית הביל"ויים , מן הראוי שניגש לסכם - בין שאר סיכומים - גם פרשיות מרכזיות בתולדות היחסים בין הציונות לתרבות היהודית . ועיקרית שבהן : פרשת היחסים שבין הציונות לספרות העברית . הכוונה איננה לסיכום התכנים הציוניים האידיאיים והרגשיים של הספרות העברית ואף לא לסיכום החלק שנטלו יוצריה של הספרות במאבקים ובפולמוסים , בהתפלגויות ובאיחודים , שקבעו את דרכה של התנועה הציונית במהלכה לעבר הגשמת יעדיה ההיסטוריים . שני אלה , סיכום התוכן הציוני של היצירות העומדות במרכזו או בשוליו של הקורפוס הספרותי שהצטבר במשך מאה שנות הציונות וסיכום חלקם של הסופרים במאבק על גיבושה הרעיוני והפוליטי של התנועה הציונית , כבודם מונח במקומו . ומקומו - המחקר הספרותי ההיסטורי האקדמי . אכן , דומה שלאחרונה , אחר תקופה ממושכת של הזנחה והזדלזלות , כובשים להם נושאים חשוכים אלה מחדש את המקום הראוי להם בחקר הספרות העברית ובהוראתה באוניברסיטאות ' . לנו , מכל מקום , חשובה עתה הרבה יותר השגתה של ראייה כוללת בהיבט אחר של היחסים בין הציונות לספרות , שבירורו אינו עניין ...
אל הספר