ניצה בן־דב השיבה מהודו (1994) - עוד רומאן בכיוון הנגדי

בווידוי המופלא של השיחה האחרונה של מד מאט , לפני מיטת רבו הגוסס , מדמה אברהם מאני את עצמו יוצא לחפש את הרב - המסתלק מן העולם - בחיק המזרח . ההליכה וההיעלמות של הרב חנניה שבתאי הדאיה , כפי שרואה אותן אברהם מאני בעיני רוחו , עומדות בכיוון נגדי לעלייתו של הרב מן המזרח והליכתו מערבה , עד צרפת , בימי נעוריו . וכך מדמה אברהם מאני את "ההסתלקות" של רבו הנערץ : הכל , בחדרו של הרב בקושטא , מונח על מקומו כרגיל , אבל כבודו איננו , ואני קם ויוצא לחפש אותו , אל מקום שאני יודע שכבודו לא חדל להתגעגע אליו , אל אותה מסופותמיה , אדוני , אל ארץ הבבלים , אל מקום שבו קבור מולידך הקדמון והאמיתי . וכבר ראיתי את עצמי , חכם הדאיה , כיצד אני משוטט אחריו , מתענג בתוך היעלמותו , נכנס בשעת מנחה לבתי כנסיות עתיקים מאוד , ורדרדים מרוב קדמוניות , ושם יהודי בודד מונח על הספה ואומר , "אזהרות" ואני שואל אותו על אודות אדוני , והוא מורה לי , בלא שיחדל מתלמודו , אל החלון הפתוח , מסמן לי הלאה הלאה , היה פה , עבר פה , הלך אל עבר השדות הסגולים , בא 1 ר השפע , נן עדן הצהוב והיבש , היה והלך ... היה והלך ... מזרחה אל תוך היבשת הג...  אל הספר