שני מקורות מאוחרים לתלמוד אשר נערכו בימי הביניים , מסבירים את שורש המנהג לערוך שבעה ימי משתה ושמחה לכבוד הנישואין . לדבריהם , המקור למנהג נעוץ במשתה הבחורים אשר ערך שמשון למרעיו ערב נישואיו ( שופטים יד יא , ( ובמשתה הנישואין שערך לבן לנישואי בתו עם אחיינו יעקב ( בראשית כט כב . ( “ ויעש שם שמשון משתה כי כן יעשו הבחורים” ( שופטים יד יא ) ר’ יוסי אומר : מנין אנו למדין שבעת ימי המשתה ? מיעקב אבינו כשנשא את לאה עשה שבעת ימי המשתה ... ר’ אומר : שבעת ימי המשתה מאין אנו לומדין ? משמשון , שירד לארץ פלשתים ולקח לו אשה ועשה ז’ ימי משתה ושמחה , שנאמר : "ויהי כראותם אותו ויקחו שלושים מרעים ויהיו אתו” ( שופטים יד יב . ( מה הוא ? ”אתו" אוכלים ושותים עמו . [ פרקי דרבי אליעזר פרק טז , דפוס וורשא לז ע”א , לח ע”ב ] המשתה הינו המסגרת הסיפורית לחידתו של שמשון שהיא מצירי העלילה החשובים ביותר : 37 “ ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה . ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה” ( בראשית כט כא-כב . ( מדרש “ בראשית רבה” ובעקבותיו “ מדרש הגדול” דורשים על הפסוק : “ ויאסף - ... ”לבן בנוהג שבעולם כשא...
אל הספר