דיונים חשובים בקבלת האר”י ובמחקר סביבה עוסקים ב”שורש הדינים” ובהמתקתם . פעמים רבות העיסוק בדינים מתקשר אל שאלת מעמדו של הרע . בדרך כלל , המחקר בנושא זה הולך בדרכו של ישעיהו תשבי שביחס לקורפוס של קבלת האר”י מזהה את כוחות הדין עם כוחות הרע : אקט הצמצום הוא מעין שבירה באין-סוף עצמו . לא רצונו של אלהים להאציל את העולמות ולפנות מקום למציאותם הוא העיקר , אלא הצורך בהוצאת הדין מתוכו , כלומר בהזדככותו של אלהים , מביא לידי השתלשלות העולמות ... שני דגשים עיקריים בשיטתו של תשבי : יצירת זהות בין מושגי הדין והרוע , וראיית התהליך כולו כהיטהרות של המערכת האלוהית . כך מסכם תשבי את הדיון בנושא זה : הצמצום הוא התחלת katharsis-ה של האלהות ... לפי זה כל תורת האר”י מתחילתה ועד סופה , מן הצמצום ועד השלמת התיקון , היא אריגה אחת של המיתוס על היטהרות האלוהות מן הרע והטומאה שבה . למעשה , תשבי צועד בנושא זה יד-ביד עם גרשם שלום , הקובע כי אחד מחידושיה של תורת האר”י הוא רעיון הצמצום . לדבריו , תורת הצמצום תופסת את תהליכי האצילות עצמם כאירוע שנועד מלכתחילה להפריד ולהוציא
אל הספר