נושא משמעותי שבו רצ”ה עוסק רבות בפירושו מתייחס להבנת הדו-שיח שבין חכמי הזוהר . רצ”ה מתחבט כאן בשתי בעיות : ראשית , פעמים רבות קיים קושי להבין מה היחס בין הדוברים השונים : אם הם חולקים זה על זה - יש לחדד את הבנת המחלוקת ; ואם הם משלימים האחד את דברי רעהו אזי לאור ראיית הזוהר כ’טקסט דחוס’ - יש לנסות ולהבין במה האחד מוסיף על דברי רעהו . 53 עפ " י זוהר ח " ג , מ ע " ב . 54 עט”צ ח”ג , יז ע”ג . 55 עט”צ ח”א , לז ע”ב . שנית , רצ”ה מניח שלחברים הדוברים במאמרי הזוהר ישנה משנה מיסטית סדורה שאותה הם מביעים בעקביות לאורך החיבור , ולכן הוא מפנה מאמץ פרשני לחשוף את השיטות השונות של החברים המצוטטים בזוהר . השיטה השכיחה יותר בפרשנותו של רצ”ה קובעת כי אכן יש מחלוקת פרשנית בין החכמים : ונוכל לומר שר’ יצחק ור’ אבא כל אחד דבר כפי בחינתו בשורש נשמתו הידוע מן פירוש האדרא אשר ר’ יצחק מסוד הגבורה ... ור’ אבא שרשו מסוד הבינה ... כמקור לכך שדעות החברים נגזרות משורש נשמותיהם , מפנה רצ”ה לפירושו של ר’ יעקב צמח לאידרא רבא : והנה ר’ אליעזר ור’ שמעון ור’ אבא עליהם נאמר אנן כללא דכללא , לפי שהיו משלוש ראשונות , ר’ אלי...
אל הספר