לדעת רצ”ה הזוהר מוגדר כחכמת הנסתר , דהיינו חכמה איזוטרית שאיננה גלויה לעין כל . מכאן הוא מסיק שגם הפרשנות לזוהר איננה יכולה להיות פשוטה . אדרבה , מפרש הזוהר צריך ללכת בדרך הסוד על מנת לפענח את כוונת הטקסט . מכאן גם הנטייה הברורה לפרש את הזוהר על פי קבלת האר”י . מעבר להנחה הבסיסית , לפיה הקבלה הלוריאנית היא פסגת גילוי הסודות ועל כן יש לצעוד בעקבותיה , מאפשרת הפרשנות ברוח קבלת האר”י לשמור את אופיו הסודי של הזוהר . במובן מסוים , פרשנות לוריאנית איננה שואפת לפשט את הטקסט הזוהרי , אלא דווקא להפוך אותו לאיזוטרי יותר , רומז יותר , מעמיק יותר לשורשי הסוד . התוצאה של הנחה זו נראית לעין כל המעיין בפירושו של רצ”ה . לומד זוהר שתכלית עיונו היא להבין את הזוהר כפשוטו לא יבוא על סיפוקו מתוך עיון בעט”צ , שכן הפירוש דווקא מכוון ליצירת שכבת סוד עמוקה יותר . מכאן גם הקביעה כי “ אפשר ( וכמה פעמים מצינו בזוהר ) שאינו מסיים הדרוש בדבר פשוט , אבל סומך עצמו על המבין ... ובכאן הדבר פשוט , בודאי סמך עצמו על המבין , ופשוט הוא , וקל . ”להבין האירוניה , הגם שנראה כי איננה מכוונת , נשקפת מתוך משחקי המילים של רצ”ה סב...
אל הספר