עטרת צבי הינו פירוש מסורתי לזוהר . מעובדה זו נגזרת , בין השאר , הנחה ראשונית של רצ”ה , שלפיה יש לקרוא את הזוהר כטקסט ‘ , ’דחוס שאיננו כופל דבריו מטעמים סגנוניים , אלא כל מילה וכל דימוי וסמל הינם בעלי משמעות מכוונת . רצ”ה לא הותיר הקדמה מתודולוגית לפירושו , אולם נדמה שלעניין זה יפים דבריו של ר’ מאיר ליבוש ( המלבי”ם ) , שהיה תלמידו של רצ”ה בתחום הקבלה , בהקדמה לפירושו לספר ישעיה : עמודי התווך אשר הפירוש נשען עליהם , הם שלשה : א ) לא נמצא במליצות הנביאים כפל ענין במלות שונות , לא כפל ענין , לא כפל מאמר , ולא כפל מליצה , לא שני משפטים שענינם אחד , לא שני משלים שהנמשל אחד , ואף לא שני מלות כפולות . ב ) לא נמצא במליצות הנביאים ובמאמריהם , הפשוטים או הכפולים , מלות או פעלים הונחו במקרה מבלתי כוונה מיוחדת , עד שכל המלות והשמות והפעלים שמהם הורכב כל מאמר , לא לבד שהם מוכרחים לבא במאמר ההוא , כי גם לא היה אפשר להמליץ האלוהי להניח תחתיה מילה אחרת , כי כל מלות המליצה האלוהית שקולה במאזני החכמה והדעת , ערוכים ושמורים מנוים וספורים במדת החכמה העליונה , אשר אך היא לבדה תשגיב בכחה לדבר כן . ג ) לא נמצ...
אל הספר