פרק ט: יחסם של בעלי התוספות ותלמידיהם למעשי הריגה עצמית ושחיטת בני המשפחה

איבתם של היהודים כלפי הנצרות , שני הסמלים הקדומים : עקדת יצחק והקרבת קורבנות בבית המקדש בירושלים , השכר הצפוי למקדשי השם בעולם הבא - בעולם "הקיים לעד ולנצח" ובחירת דור זה "להיות לו למנה" "לזכות בהם את הדורות הבאים אחריהם , " מוטיבים אלו , שהובאו בספרי הזכרונות ובפיוטים ונתבארו לעיל בהרחבה , חשובים ככל שיהיו , אין בהם כדי לשמש מקור וטיעון הלכתי להתרת הריגה עצמית ושחיטת בני המשפחה . קשה , לכאורה , למצוא מעשה המנוגד יותר להלכה היהודית - הרואה בחיי אדם ערך מקודש ביותר של היהדות והמתייחסת להתאבדות כאל מעשה חמור ביותר - מנטילת נפשם ונפש בני משפחותיהם במו ידיהם . לפתחנו עומדת אפוא השאלה האם מותר לו לאדם להרוג את עצמו ואף לשחוט את ילדיו כדי להימלט מן האונס ולא לבוא לידי ניסיון של המרה ? תשובתם של חכמי אשכנז נטתה לחומרה בשאלה זו ובשאלות נוספות הנוגעות למצוות קידוש השם והם אישרו והצדיקו את מעשי ההתאבדות , וניכר שאין הם חוששים שחומרתם היא בגדר גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה .  אל הספר
הקיבוץ המאוחד