התופעה שבה יהודים נטלו את נפשם במו ידיהם , ולא את נפשם בלבד נטלו , אלא גם את נפש בני משפחותיהם , נמשכת עוד מאות בשנים באשכנז . בשנת תתק"ו , ( 1146 ) בתחילת מסע הצלב השני , נתחדשו הגזרות והרדיפות . אמנם מאורעות מסע הצלב השני לא היו איומים ונוראים כמו אלה שאירעו בגזרות תתנ"ו , אך גם בתקופה זו מצינו מעשים של שחיטה עצמית לשם עקדה וזבח , וכפי שמציין רבי אפרים ב"ר יעקב מבונא בספר זכירה על מאורעות מסע הצלב השני : וענין החסידים ההרוגים על יחוד השם נדרש במדרש 'מה רב טובך' בלקח טוב ובשוחד טוב שלכל אחד שמונה בגדים ככהן גדול ושני כתרים . וכבודם יותר על כהן גדול , כי כהן גדול היזה מדם הקרבנות והם היזו דמי עצמם ודמי בניהם היקרים ועקדו עקדות ובנו מזבחות והכינו מטבחות . יזכרם אלהים 140 לטובה וצדקתם תעמוד לכל עדתם עד עולם . ר' אפרים ב"ר יעקב מבונא מתאר בספר זכירה את אירועי מסע הצלב השני . לענייננו נסקור את האירועים שבהם יהודים נטלו את נפשם ואת נפש בני ביתם במו ידיהם . בכ"ד באדר תתק"ז ( 1147 ) "קמו מרעים על קהל ווירצבורק ... שמו . 138 ראי : יובל , שני גויים בבטנך , עמ' 176 , 177 ושם הערות 61 . 139 ....
אל הספר