ב . הלבוש : שתלה שתורה , שמלה sirrrrn , ושתלת בת נזצווה בתפקידם כמערכות סימנים תיאטרליות , משלימים השפה והלבוש זו את זה ככלים בעיצוב הדמויות וביטויין , ומותאמים לתימטיקה של המחזה ( אוריין , . ( 1988 לכאורה , נוצרת כעין סתירה בין לבוש יומיומי , השייך כביכול לשפה של התיאטרון הריאליסטי ויוצר אשליית מציאות , לבין הנטייה לאמץ קונבנציות תיאטרליות בלתי ריאליסטיות הפועלות לשבירת האשליה ( ראה פרק קודם . ( מאידך אפשר להבין סתירה זו כנדבך נוסף ב"דיאלוג" שתואר בפרקים קודמים , בין הסגנון ה"ריאליסטי" והסגנון ה"ברכטיאני . " כך ניתן לראות בשימוש בשפה המדוברת והיומיומית , ובלבוש הקרוב ללבושן של השחקניות ושל הקהל הצופה בהן , אמצעים לקרוב הקהל אל היצירה התיאטרונית , לצמצום ממד ה"הזרה" ולהעמקת הזיקה אל ההצגות . קרשאו ( Kershaw , 1992 ) בוחן את הדרכים בהן ממלא התיאטרון את הפונקציה שלו כזירה ציבורית לחקירה אידיאולוגית בדרך היעילה ביותר . הוא סבור , כי התיאטרון הקהילתי פועל ומשיג את יעילותו באמצעות מרכיב ההזדהות עם הקהילה , שהיא תנאי הכרחי ליצירת האפשרות לחקור שאלות לגבי ערכיה ואמונותיה . שפה ולבוש מוכרים , ...
אל הספר