הקבוצה בתל אביב , שקמה בעקבות הפעילות החיפאית , היתה מורכבת מנשים שחלקן כבר היו פעילות בנושאי זכויות האזרח וחלקן גילו זה מקרוב את הפעילות הפמיניסטית ורצו להתחיל בפעילות מקומית . אסתר עילם , ששמעה על התנועה בחיפה ברדיו , יצרה קשר עם מרשה פרידמן והפעילות בחיפה . בראשית , 1972 עילם הזמינה לפגישה כמה חברות מתל אביב במטרה לשמוע על הפעילות של הפמיניסטיות בחיפה . לפגישה הגיעו אמנם רק ארבע נשים , אך נעמי נמרוד , שהגיעה במיוחד מחיפה , סיפרה להן על הפעילות בחיפה . בפגישה הבאה הגיעו כבר 14 נשים והקבוצה החלה להתארגן . הקבוצה קראה לעצמה , בדומה לקבוצה החיפאית , התנועה לשחרור האשה . בשלב ראשון קמו כמה קבוצות להעלאת התודעה ופעם בחודש היו הנשים מתכנסות לקביעת דרכי פעולה משותפים . הפעילות בקבוצות להעלאת התודעה נתפשה בתל אביב , כמו בחיפה , כפעילות המרכזית והבסיסית של התנועה . בתקופה הראשונה כמעט שלא ניתן היה להצטרף לפעילות בתנועה לשחרור האשה בתל אביב ללא השתתפות בקבוצה להעלאת התודעה . ההשתתפות השבועית בקבוצה ולעתים גם הנחייה של קבוצה נוספת גרמו למספר נשים להיות מחויבות ועסוקות בפעילות פמיניסטית באופן כמ...
אל הספר