אורי רם ישעיהו ליבוביץ היה מודרניסט מובהק ותקיף , בן נאמן לתרבות הנאורות המודרניסטית ולמהפכה המדעית , בהתאם לתפיסה שהיתה מקובלת במערב באמצע המאה ה . 20 לא היה לליבוביץ ספק קל שבקלים בשאלת תקפותם של מושגי היסוד בפילוסופיית המדע המודרניסטית , כגון תצפית , סיבתיות , רציונליות ואובייקטיביות , כל זאת במסגרת הפילוסופיה הקאנטיאנית שהוא אימץ כמסד להגותו . ליבוביץ אף היה כידוע אדם חדור אמונה דתית עמוקה , שומר מצוות ובעל עמדות מוסריות הומניסטיות נחרצות . לכאורה היתה כאן סתירה , שכן הנאורות והמדע יצאו נגד המיסטיקה והאוטוריטה הדתית במטרה להפוך את האדם לתבוני ולאוטונומי , היינו לשחררו מן הסמכויות החיצוניות . על סתירה לכאורה זו התגבר ליבוביץ בסיוע שיטתו של עמנואל קאנט , ( 1804-1724 ) אשר הציבה חיץ בין תבונה לאמונה וכך אפשרה להן לדור בכפיפה אחת , אך במלכויות נפרדות : לא ידיעה במקום אמונה , לא ידיעה מעל אמונה , אלא ידיעה לחוד ואמונה לחוד . גם שאלות של אסתטיקה ואתיקה היו מבחינתו של ליבוביץ נפרדות לחלוטין משאלות של הכרה . ליבוביץ אחז אפוא בעמדה של שניות מוחלטת בין ידע ( אובייקטיבי ) לדעה ( סובייקטיבית...
אל הספר