א. הגישה השכיחותנית

הגישה הרווחת ביותר להבנת המושג הסתברות ( זו המיוצגת במרבית ספרי ההסתברות והסטטיסטיקה הנפוצים ) היא הגישה השכיחותנית . לפי גישה זו אי אפשר לייחס הסתברות למאורע חד פעמי ; אפשר רק לדבר על ההסתברות של תופעות שיכולות להישנות , כמו שליפת קלפים מן החפיסה פעמים רבות או הטלה חוזרת של מטבע . הטענה כי "ההסתברות להוציא דמות היא " 3 / 13 מתפרשת אפוא כטענה לגבי השכיחות היחסית של דמויות בשליפות חוזרות ונשנות , הנערכות באותם תנאים . כדי להבהיר את הבעיה , נעיין בארבע הטענות הבאות : . 1 השכיחות היחסית של הדמויות מבין כלל הקלפים היא . 3 / 13 . 2 אם נשלוף מספר רב של קלפים בזה אחר זה באופן מקרי ( עם החזרה , ( תהיה פרופורציית הדמויות שנוציא קרובה ל . 3 . 3 / 13 ההסתברות להוציא דמות מחפיסת קלפים היא . 4 . 3 / 13 ההסתברות להוציא דמות מחפיסת קלפים בניסיון יחיד היא . 3 / 13 כפי שראינו בפרק הקודם , חוק המספרים הגדולים אומר , ש ( 1 ) גורר את . ( 2 ) הגישה השכיחותנית מפרשת את ( 3 ) כ ( 2 ) ואיננה מקבלת את ( 4 ) כטענה בעלת משמעות . גישה זו מסיטה את הדיון באי ודאות ממאורע יחיד ( כגון שליפה של קלף יחיד ) לסדרה של ...  אל הספר