שמת השמונים . חוסר היכולת של המחקר האקדמי להשתחרר מן המגבלות של סיווג "שירי העם" כתופעה טריוויילית גרם לחסימה ממושכת ביחס אליהם . רק בשנות השמונים של המאה ה20- הסתמנה אפשרות של פריצה מחקרית , לעתים בכיוונים שונים ואף מנוגדים זה לזה . בולטות במיוחד העבודות של שלושה חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב , שניגשו ל"שירי העם" מזוויות מחקריות שונות : זיוה בןפורת , ( 1989 ) עוזי שביט ( 1989 ; 1988 ) וזיוה שמיר . ( 1986 ) בשל החשיבות המיוחדת של עבודותיהם מובאת להלן סקירה תמציתית של מחקרים אלה , והקורא המעוניין מוזמן לקרוא את המחקרים בשלמותם . © חקרה r bw כן-פלרת : "שירי העס" כחטיבה נפרדת . לטענתה של זיוה בןפורת , ( 246-244 : 1989 ) "שירי העס" הם קבוצה נבדלת . בשונה מן השירים הקנוניים , " שירי העם" מעוצבים בהתאם לכללי הפואטיקה המאפיינים את השירה הפזמונית הטריוויילית , כגון פישוט הלשון הפיגורטיבית או הבעת עמדות התואמות את הקונסנסוס החברתי . בן-פורת מניחה כי המשורר פעל ב '' שירי העם" בהתאם לאופק הציפיות הנמוך ( של הקוראים ) מן הסוגה של הפזמון הקל , והיפוכו של דבר בשיר הקנוני . נקודת המפתח בטענה של בן-פורת ...
אל הספר