קלן "החיקלי הגבלה" אל "החיקלי הנמלך . " המעבר מן השירה הפרסונלית אל השירה האפרסונלית , תוך ניצול של חומרי השירה העממית היידית , היה כרוך באופן בלתי-נמנע בהנמכה של המודוס השירי של ביאליק . במונח "הנמכת המודוס השירי " כוונתי לתופעות שונות הפועלות בו-זמנית במישורים שונים של השיר ואשר האפקט המצטבר שלהן הוא תנועה כלפי מטה על פני "הסולם המימטי . " אם נשאל לצורך העניין את המונחים הידועים של נ ' פריי ( Frye , 1969 : 33-67 ) מתחום הפרוזה , אפשר להגדיר תנועה זאת כתזוזה מן המודוס של "החיקוי הגבוה" אל המודוס של " החיקוי הנמוך , " מן הטרגי אל הקומי ומן הרומנטי אל הנטורליסטי . יש להעיר כי השימוש בתארים "נמוך" ו"גבוה" בהקשר זה הוא תיאורי ( דסקרפטיבי ) ולא שיפוטי ( נורמטיבי , ( כפי שמדגיש פריי עצמו ( שם : . ( 34 הדמלילת ב"שירי ( זעם . " הדמויות במודוס של "החיקוי הנמוך " מוצבות בתוך הקשר חברתי-כלכלי , והוא המתנה את אופן קיומן . על פי עקרון תימטי אפשר לחלק את "שירי העם" של ביאליק לשתי קבוצות , בהתאם למינו של הדובר ועל פי המאווים החברתיים שהוא מביע : הקבוצה הראשונה של השירים התפרסמה ביהשלרו' והצטרפה ל"בץ...
אל הספר