פרק 4: סוגיית השילוב בתפיסה מערכתית

בהנחה כי לתלמידים עם ליקויי למידה יהיו קשיים כתהליכי הלמידה הרגילים , התפתח החינוך המיוחד במטרה להתאים את הלמידה לצורכיהם המיוחדים . ( Kauffman , 1986 Hallahan &) החינוך המיוחד מוגדר כהוראה המעוצבת בצורה ייחודית על מנת לענות לצרכים המיוחדים של ילדים עם ליקויים , נכויות וקשיים מתמשכים . ביסוד תפיסה זו קיימים הערכים החברתיים שוויון ושילוב . ההכרה היא בזכותו של התלמיד לשוויון הזדמנויות בחינוך תוך חתירה לשילובו החברתי עם ילדים ללא ליקויים , ובעתיד לשילובו בחברה . ילדים אלו זקוקים לתנאים שונים בסביבה הלימודית ולשיטות מיוחדות , על מנת שלימודם יהיה יעיל . ללא התאמה מקצועית של דרכי ההוראה הם יתקשו ללמוד את הכישורים והתכנים הנלמדים על ידי בני גילם , ליהנות משוויון הזדמנויות בהתפתחותם ולהגיע לשילוב בחברת ילדים רגילה . יש לזכור , כי הכרה בשונות של- כלל התלמידים במערכת החינוך הנורמטיבית היא הנחה בסיסית מקובלת . מגמות חדשות בקרב אנשי האקדמיה ובמשרד החינוך , התפתחותם של בתי ספר אוטונומיים וקהילתיים , ובעיקר הרצון להתחשב ברצונות ההורים ובצורכי התלמידים - כל אלו יצרו מצב חדש ודינמי . למצב זה יש השלכות...  אל הספר
מכון מופ"ת