[ פרק ראשון ] [ משפט אלוהי ומשפט המדינה ] 947 שלושה מיני משפט תבוני היו . 948 הראשון , האלוהי , ידוע רק לאלוהים , ובני האדם יודעים עליו רק את מה שנגלה להם , תחילה לעברים ואחרי כן לנוצרים , בין על ידי דיבורים פנימיים שכליים , כיאה למאמריו של אל שכולו שכל , בין על ידי דיבורים חיצוניים , מפי הנביאים ומפי ישו אל השליחים , שגילו אותם אחרי כן לכנסייה . לבני האומות הפגניות נגלו דברים אלו באמצעות הניכויים והאורקלים ובאמצעות אותות גשמיים אחרים שנחשבו לאזהרות אלוהיות , כי הם האמינו שמוצאם מן האלים , שלפי האמונה הפגנית היו בעלי גוף גשמי . לכן אצל האלוהים , שהוא כולו תבונה , המשפט התבוני והסמכות הנם דבר אחד , ובתיאולוגיה הטובה סמכות אלוהית היא שם נרדף למשפט תבוני . יש להתפעל אפוא מההשגחה העליונה , שבזמן הקדמון , כשבני האומות הפגניות לא הבינו משפט מהו ( כפי שלבטח היו פני הדברים בעיקר בימי משטר המשפחות , ( התירה להם לטעות ולהחשיב את סמכות הניכויים למשפט תבוני , כדי שיתנהלו על פי העצות האלוהיות המשתמעות , לפי אמונתם , מהניבויים . זאת בשל תכונה אנושית נצחית : כשבני האדם אינם רואים בעניינים האנושיים את...
אל הספר