[פרק ראשון] על הכרונולוגיה הפיוטית

[ פרק ראשון ] על הכרונולוגיה הפיוטית 732 בהתאם לאסטרונומיה זו החלו המשוררים התיאולוגים לעסוק בכרונולוגיה . שמותיו של סאטורן , שנקרא כר בפי הלטינים על שם הזריעות , 131 ובפי היוונים הוא נקרא "כרונוס" ( שפירושו "זמן , (" מעידים על מנהגן הקדום של האומות הראשונות ( כולן אומות של איכרים ) למנות את השנים לפי קצירי הדגן שלהן ( שהוא הדבר היחיד - או על כל פנים העיקרי שלמענו עמלים האיכרים במשר השנה כולה . ( תחילה , כשהיו אותן אומות אילמות , לבטח השתמשו במספר קצוב של שיבולים או של קני קש המסמנים כמה פעולות של קצירה , כדי לציין את מניין השנים שהתכוונו אליו . לפיכר אנו מוצאים אצל וירגיליוס ( ומי כמוהו היה בקי בקדמוניות הגיבורים ) ראשית כל את הביטוי הנוקשה והמסורבל להחריד , הממחיש באמנות נשגבה את קשיי ההבעה של העידן העתיק : "אחרי כמה שיבולים , בראותי את ממלכותיי , אתפלא" - [ 407 ] במשמעות : "אחרי כמה שנים ;" וכן אנו מוצאים אצלו גם ביטוי רהוט יותר : "היה זה הקציר השלישי" [ שםו . אכן , גם איכרי טוסקנה , בני העם הנחשב לצח הלשון ביותר באיטליה כולה , רגילים עד ימינו לומר " קצרנו שלוש פעמים" במקום "קצרנו ש...  אל הספר