[ פרק שלישיו מסקנה : על המימרות ההרואיות 703 והנה , הואיל ושכלם של בני האומות הפגניות הקמאיים היה מוגבל לקליטת פרטים בלבד , כמעט בשכלן של החיות , שכל תחושה חדשה שלהן מוחקת את קודמתה לגמרי ( ומסיבה זו אין בכוחן לצרף דבר לדבר ולשוחח , ( הרי שמי ששמע את מימיותיהם פירש אותן תמיד באמירות המתייחסות לפרט זה או אחר . לונגינוס התפעל משגב שירה של ספפו , שקטולוס תרגמו אחרי כן ללטינית , שיר שבו מבהיר האוהב את מצבו בנוכחות אהובתו באמצעות השוואה : "לי נראה כי הוא שווה לאל ; " אולם דברים אלו אינם מגיעים לפסגת השגב , כי הדובר בשיר אינו מייחד את הדיבור על עצמו , בניגוד למה שעושה טךנטיוס באמרו : "השגנו לנו את חיי האלים . " משפט זה מביע את הרגשתו האישית של הדובר ; ועם זאת , מכיוון שבלטינית כשמדברים בגוף ראשון נהוג להשתמש בצורת הרבים במקום בצורת היחיד , הרי שמהדהדת בו נימה של הבעת רגש כללי . אולם טרנטיוס עצמו מרומם הרגשה זו לשיא השגב בקומדיה אחרת שלו , כאשר הוא מייחסה באופן פרטי רק לאדם שחש בה : "נהייתי אל . " 704 המימרות המופשטות אופייניות אפוא לפילוסופים , כי הן מכילות מושגים אוניברסליים , והעיונים בטיב...
אל הספר