הערות לע 1 ער רביעי 1 כידוע , הרמב"ם העדיף לפרש את התוספתא בפן העיוני ולא ההיסטורי , וכך הוא כותב בהקדמתו למשנה ( מהדורת שילת '' : ( מה שאמרו : משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מהלוקת בישראל , ענין זה מבואר , שכל ב' אנשים בהיותם שוים בשכל ובעיון ובידיעת העקרים שיוציאו מהם הסברות , לא תפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים , ואם נפלה , תהיה מעוטא , כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות . וזה מפני שדעות שניהם היו קרובות זה לזה בכל מה שיוציאו בדרך סברא . והעיקרים , כמו כן , הנתונים לזה , כמו העיקרים הנתונים לזה . אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם נגד סברת הלל ושמאי ובם נפלה מחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים , שסברת כל אחד ואחד מהם היתה לפי שכלו ומה שיש בידו מן העיקרים" ( הדגשה שלי 2 . ( לתיאור מלא של שלטון הנציבים ביהודה ראו מ' שטרן , "מעמד הפרובינקיה יודיאה ונציביה , " ארץ ישראל , י ( תשל '' א , ( עמי 3 . 282-274 על פולחן זה כתב יי גייגר , "פולחן השליט כאידיאולוגיה של הקיסרות הרומית , " י' גפני וג' מוצקין ( עורכים , ( כהונה ומלוכה - יחסי דת ומדינה בישר...
אל הספר