פרק י ' קדושת המקום וקדושת הזמן במקרא כאשר אימצה הציונות החילונית את מועדי ישראל בתור חגים לאומיים , היא הבליטה את אופיים ההיסטורי והחקלאי וטשטשה את היותם מועדי קודש , זמנים מקודשים . דוגמה נאה לכך משמש חג הסוכות : אופיו ההיסטורי של החג בא לידי ביטוי בסוכה המסמלת את נדודי ישראל במדבר , נדודים שחישלו את העם מבחינה גופנית , נפשית ורוחנית והיוו גשר בין היציאה מהשעבוד במצרים לבין הכניסה לארץ המובטחת ; אופיו החקלאי של החג בא לידי ביטוי בארבעת המינים המסמלים את "חג האסיף , " את "זמן שמחתנו , " החל בסיום השנה החקלאית . שני פנים אלה של חג הסוכות תאמו שני רכיבים בסיסיים של הציונות : הכניסה המחודשת , הקשה והמיוסרת , להיסטוריה הפוליטית נצטיירה כחזרה על התלאות והמצוקות של דור המדבר , וחידוש הקשר עם הטבע והשיבה לעבודת השדה נתפסו כתנאי הכרחי להבראה לאומית . ואולם העצמאות הלאומית אינה עוד משאת נפש רחוקה שהדרך להגשמתה רצופה קרבנות וקשיים , אלא נתון פרוזאי , שאינו זקוק עוד להשראה היסטורית מקראית . הוא הדין לגבי החקלאות . זו איבדה את זוהרה משהייתה למתועשת , ונחיצותה החד משמעית הוטלה בספק משהפכה לנטל על ...
אל הספר