חבורות באיטליה במאות ה : 18-16 דימוי ומציאות אלימלך הורוביץ א בשנות השמונים של המאה ה 19 פרסם דוד קויפמן מסה פרוגרמטית נלהבת על חבורות המצווה לסוגיהן , ובה הציג גם תפיסה היסטורית חדישה שלפיה מוסדות כגון אלה צריכים לתפוס מקום מרכזי בחקר תולדות האומה הישראלית . קויפמן התפלמס עם הטוענים כי 'אין דברי ימי לאום לבני ישראל כי אם דברי ימי ספרות , ' טענה שנבעה לדעתו מתפיסה היסטורית מיושנת . 'כבר פסו תמו העיתים אשר אמרו בהם כי רק בסופה ובסערה נראו הליבות רב העלילה ... וכי אין דברי הימים כי אם לאילי הארץ ולמלכיה , דברי ימי חרבות וקרבות , מהומות ומלחמות , קול ענות גבורה , קול נוגש ומציק , קול חמס ורשע . ' בניגוד לגישה זו העמיד קויפמן ( כבר בשנת תרמ"ז (! גישה אשר הטתה את אוזנה ביתר שאת לקולות אחרים הבוקעים מן העבר : אך עתה נהפוך הוא ואנחנו לקול דממה דקה ניתן אוזן קשבת ... לא נתן עוד כתר שם 'קוראי הדורות' על ראש הכותבים אשר לא יספרו לנו כי אם שמות עריצים ומעשי מלכים ואין חפצם כי אם בקרבות ובדברי מלחמות , כי עתה חלק כחלק יחלקו עם אלה דברי ימי החכמות והדעות , קורות התחבולות וההמצאות , המדות והמנהגים...
אל הספר