בן ציון דינור , היסטוריון לאומי כמחנך האומה * אריאל ריין המחקר ההיסטורי הפך בעת החדשה , בדומה למקצועות שונים של מדעי הרוח , למקצוע אקדמי , המחייב את העוסק בו להפנות את מירב מאמציו לעיסוקו המדעי . ואולם בפרק זמן מוגבל ובנסיבות מיוחדות אנו נתקלים בחוקרי היסטוריה המבקשים לפרוץ החוצה מתוך ארבע אמות האקדמיה ולפעול למען חינוך הדור . אחת הדוגמאות הבולטות של חוקר תולדות ישראל שלא הסתפק בעיסוק מדעי והשקיע את כוחותיו בפעילות ציבורית ובכינון תשתית חינוכית היה בן ציון דינור . בין הנסיבות ההיסטוריות שיצרו לדינור את ההזדמנות לשלב את העיסוק האקדמי בעיסוק ציבורי חינוכי נציין את תהליכי ההתמסדות הפוליטית , הכלכלית והתרבותית שעברו על היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט ובעשור הראשון של המדינה , או מה שמכונה התהליכים של המדינה שבדרך . בחלק הראשון של מאמר זה אשחזר את תרומתו של דינור לתהליכים אלה בתחומי החינוך - מבית המדרש למורים העברי ועד למשרד החינוך - ובעיצוב מוסדות תרבות לאומיים . בחלק השני אבקש להבהיר אילו נתונים אישיים אפשרו לדינור לשלב את עיסוקו האקדמי עם עיסוקו הציבורי החינוכי . בארבע שנים שעברו מ...
אל הספר