ד. מגורים

ד . מגורים אחד הדברים המרכזיים ( מבחינה כלכלית ) שצד החתן אמור היה לתרום לנישואים היו המגורים . ואכן , מקורות רבים מלמדים שהנוהג המקובל היה שהכלה עברה לגור בבית בעלה . כך עולה מן הלשון הרווחת 'הכניסה לביתו ' ( והדומות לה , ( המתארת את הבאתה של הכלה לבית החתן . המציאות שהכלה אינה גרה בבית אביה אחרי נישואיה עולה גם מלשון המשנה , עירובין ח , ה : 'הניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו . ' כך מלמדת גם לשונה של המשנה , פסחים ח , א : 'הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה . ' על מציאות זו ניתן ללמוד מן הברכה שבירך רבן גמליאל את בתו : 'לא יהא לך מחזרי להבא ... מן גו דאת הוויה שלם בביתיך לא הוי לך מחזורי להכה . ' וכך ניתן ללמוד גם מלשון הברכה שבירכו רבי יונתן בן עכמאי ויהודה בן גרים את בנו של רבי שמעון בן יוחאי , כפי שפירשה לו אביו : 'תיפוק ולא תעייל - תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך . ' מקורות אחרים מדברים במפורש על היות הכלה ב ' בית חמיה , ' דהיינו דפוס המגורים המכונה בספרות הסוציולוגית 'מגורים וירילוקליים . ' כך עולה , למשל , מן הברייתא בתוספתא , בבא בתרא י , י , שהובאה לעיל ( עמ ' ;( 284 וכך...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי