אחרית דבר בלב לבו של הספר הזה טמונה ההשקפה שבדרך תיאורה של המודרניות בתולדות עם ישראל יש עיוותים בסיסיים . כפי שאני טוען במבוא לספר , היסטוריונים הדגישו יתר על המידה את השינוי והתמקדו יתר על המידה באידאולוגיה . הם ייחסו חשיבות רבה מדיי להתנהגות דתית ולאמונה בבחינת סימנים של שינוי ; הם התמקדו יתר על המידה באזורים שהיו בהם מעט יהודים ולא דיי באזורים שהיו בהם רוב היהודים . ההיסטוריה אינה רכבת שהתקדמה לרוחבה של אירופה ממערב למזרח והביאה אותן התפתחויות לארצות השונות שהיא חלפה בהן . בעת כתיבת הסיפור של עם ישראל 'המודרני' אין להתעלם מן האבות של כשמונים אחוז של יהודי העולם , שבמאה השמונה עשרה חיו במזרח אירופה , ואשר חווייתם לא הייתה שכפול חווייתם של אחיהם היהודים שחיו באזורים ממערב להם . חוויית יהודי מערב אירופה הייתה התבנית לסיפור המודרניזציה שסיפר למעשה כל היסטוריון יהודי שהתייחס לתקופה , אך הנרטיב הזה נוגע רק לקהילות יהודיות קטנות ששיעורי אוכלוסייתן בארצות שהן חיו בהן ובכלל היהודים שחיו באירופה היו זעומים . מבחינה כלכלית הקהילות האלה נטמעו בהדרגה במדינה , ואולם הן חשו את עצמן סובלות לנוכח ה...
אל הספר