פרק ראשון: התיישבות מושגית והצדקה עקרונית של מדינה יהודית ודמוקרטית

פרק ראשון : התיישבות מושגית והצדקה עקרונית של מדינה יהודית ודמוקרטית מטרתי בפרק זה היא להגן על התיזה שהאידיאל של מדינה יהודית ודמוקרטית , במובנים מסוימים של מושגים אלה ובהסדרים פרטניים מסוימים , הוא אפשרי , עקרונית ומעשית , וכי ניתן אף להעניק לו הצדקה מוסרית . לאור הקונסנסוס הרחב מאוד בציבור היהודי בישראל ביחס לטענה זו , ניתן לתמוה על כך שאני בוחרת להקדיש לה פרק שלם בפתח הדברים . רוחב הקונסנסוס אינו מתבטא רק בהכללת הגדרה זו בחוקים ובחוקי יסוד של המדינה , ולא רק בעמדה הפשוטה והכמו מובנת מאליה של רוב מנהיגי ישראל , אלא גם בתפיסה הנורמטיבית האינטואיטיבית של חלק גדול מהאזרחים , כולל לא יהודים , וכולל אנשים שמחויבותם לדמוקרטיה בעייתית . ואולם , קונסנסוס רחב זה מצביע על נטייה בולטת של רוב היהודים הישראלים להצניע את הבעייתיות של השילוב בין יהודיות לבין דמוקרטיות . הוא גורם לנו שלא להתייחס ברצינות לגישות התוקפות תפיסה זו , המתבטאות בקולות — מכל קצות הספקטרום הפוליטי — השוללים עקרונית את האפשרות שדמוקרטיות תתיישב עם יהודיות , ולכן ממליצים על העדפה ברורה של אחד משני המרכיבים ועל זניחה מפורשת של ...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד